בנם של יפה וארז. נולד ביום ט' בחשוון תשס"ד (4.11.2003). אח ליעל, שילה ונבו.

עילאי גדל ביישוב קידר שבמדבר יהודה. התחנך בגן הילדים ביישוב ולאחר מכן למד במעלה אדומים – בבית הספר היסודי "תורני יצחקי" והמשיך לחטיבה ותיכון בישיבה התיכונית "צביה מצפה נבו" שבעיר. בבית הספר היסודי התקשה בלימודים, התמודד עם קשב וריכוז ומדי פעם נקרא לשיחת מנהל, אבל בתיכון לקח את עצמו בידיים ובהשקעה ניכרת הצליח בלימודים וסיים בגרות בהצטיינות.

עילאי היה סמל לאהבת הארץ ויראת שמיים. את אהבתו לארץ ישראל ספג מסבו יצחק ומסיפור חייו המיוחד. סבו נולד למשפחת יונג הגרמנית וגדל בגרמניה. אף שלא היה יהודי, יצחק הרגיש חיבור עמוק לעם היהודי ולארץ ישראל והוא ביקר בה כמה פעמים. לבסוף גמלה בו ההחלטה לעלות לישראל, ובשנת 1990 עלה עם אשתו ושבעת ילדיהם. קודם לבואם המשפחה התגיירה בפרייבורג שבגרמניה, לאחר העלייה עשו שוב גיור אורתודוקסי והקזת דם בצפת. בבואם שינו את שמם מ-יונג ל-צעיר. עילאי ספג את המורשת של סבו, היה גאה בה עד מאוד, והתחבר למטרה "להיות יהודי גאה בארץ הקודש היא ארץ ישראל".

עילאי שאף תמיד להיות הכי טוב ולתרום ככל יכולתו, והיה "עמוד השדרה של הבית", כדברי אביו. הוא ניחן בשילוב יוצא דופן של רצינות ושובבות, טוב לב וסובלנות. המוטו שליווה אותו בחייו ושלאורו פעל היה "אדם צריך לשאוף להיות ולא להיראות". הוא כיבד את הסובבים אותו, דאג לכולם לפני שדאג לעצמו, ובשקט וצנעה, בלי רצון לקבל תמורה, הושיט יד לעזרה והיה הראשון להתנדב לכל משימה. היה ילד אוהב ואהוב בעל חיוך שובה לב, שהעניק כוח לכל מי שהיה בסביבתו.

כשהיה בן שבע-עשרה התחיל להתנדב בארגון "שלוה", המוביל לקידום ושילוב חברתי של אנשים עם מוגבלויות. עילאי התנדב בירושלים, בתוכנית אחר הצוהריים, המעניקה מסגרת המשך בלתי פורמלית ליום הלימודים. למרות העומס הרב בלימודים והמרחק בין מעלה אדומים לירושלים הוא הקפיד להגיע בכל שבוע, היה מסור מאוד לחניכים ואהוב עליהם ועל כל אנשי הצוות.

בשנתו האחרונה בישיבה החליט שלפני גיוסו לצבא ילמד במכינה קדם-צבאית. אחרי שבחן כמה מכינות בחר ללמוד במכינה הישיבתית "מעוז" שבלוד, השמה דגש על לימוד התורה ועל הכנה פיזית ומנטלית לצבא, נתינה וחסד. הוא למד ברצינות ובדבקות עצומה, וכשנתקל בקשיים לא ויתר – לא לעצמו ולא לחבריו. היה הדבק שבחבורה, והוערך על ידי חבריו ומוריו.

עילאי אהב לטייל בשביליה ונופיה של הארץ, ובמיוחד במדבר יהודה וים המלח, והמשיך לעשות זאת גם בהיותו במכינה. הוא לא הסתפק בכך, אלא גם היה אחראי הטיולים של המכינה. בכל טיול שתכנן הקפיד לשלב הסברים הנוגעים למקומו של העם היהודי בארץ ישראל ולמסירות הנפש של אלו שלחמו עליה. כך למשל במסלול "שביל המפקדים" היורד אל בקעת הירדן ערך דיון על מקומו של המפקד בקרב, ובנחל קנה שבשומרון הכין חידונים חינוכיים כדי ללמד על ערכי הנצח של עם ישראל.

עילאי למד במכינה שנתיים, ואלו עיצבו את דמותו והכינו אותו לשירות הצבאי, כפי שכתב לראש המכינה בסיום הלימודים: "אין לי איך להודות על כל הטוב שנתתם לנו בשנתיים האחרונות, בלעדיכם אני לא הייתי מי שאני, וככה כולנו מרגישים, רק כדי שנהיה הכי טובים שרק אפשר".

ביום 10.8.2023 התגייס לצה"ל. הוא שובץ ליחידת "אגוז", חטיבת הקומנדו, והחל את הכשרתו בבית הספר לקומנדו. בכך הגשים את חלומו להיות לוחם ולהגן על עם ישראל.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

כשפרצה המלחמה עילאי היה עדיין בהכשרת הלוחם. בסוף אוקטובר עלתה היחידה לאבטח יישובים ברמת הגולן, ובתום החודש חזר להמשך מסלול ההכשרה. בסיום הטירונות יצא לרגילה, אך עד מהרה קיבל הודעה כי יש לחזור ליחידה. למוחרת חזר עילאי לבסיס ושבוע לאחר מכן נכנס עם יחידתו לעזה. על עילאי וחברי יחידתו הוטלה המשימה לשמור על הציר הלוגיסטי שדרכו הוכנסו כוחות לפעילות בדרום הרצועה.

בהפסקות מהלחימה ברצועת עזה כתב במחברתו: "למרות שקשה וחם ולא ישנו טוב בלילה והווסט כבר כואב על הכתפיים והגוף מותש אבל הכול זה קטן לעומת הזכות לומר: 'אני מגן בגופי על מדינת ישראל'. זו המשמעות של להיות לוחם. לעשות את העבודה הלא כיפית הקשה, ואפילו המשעממת, אבל זו הדרך שבחרנו וזו הדרך שאנחנו בוחרים כל יום מחדש, להיות לוחם בצבא ההגנה לישראל ראשית צמיחת גאולתנו". עילאי היה לוחם מקצועי ומיומן, וכמו באזרחות היה הראשון להתנדב – לעזור לחבריו, לסגור שבת או חג, להוביל בניווט, ראשון להסתער.

ב-6.4.2024 עילאי, בתפקידו כקלע חוד, עמד בראש כוח של שמונה-עשר חיילים שהלכו בטור לאורך הציר ובקרבת בתים הרוסים. לפתע יצאה מפיר מנהרה חוליית מחבלים שארבה להם ופתחה עליהם באש. עילאי נהרג במקום, ועימו נהרגו מפקד הצוות סרן עידו ברוך ושני לוחמים, סמל אמיתי אבן שושן וסמל ריף הרוש.

בנופלם הם הצילו חיים של עשרות חיילים שהיו מתוכננים לצאת להפוגה קלה לביתם בבוקר הבא, שכן במבנה בו הייתה המנהרה שבה הפתיעו במקרה עילאי והצוות את המחבלים נמצאה כמות גדולה מאוד של אמל''ח ומטענים כבדים שנאספו במשך כחמישים יום במטרה לארוב ולפגוע במשאיות עמוסות חיילים במהלך תחלופת הכוחות. בעת הפינוי של עילאי וחבריו שנפלו נתקל כוח הפינוי בעוד שתי חוליות מחבלים שהיו חלק מהמארב שתוכנן לבוקר, חיסל אותם ובכך נמנע אסון כבד מאוד.

רב-טוראי עילאי צעיר נפל בקרב ביום כ"ז באדר ב' תשפ"ד (6.4.2024). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בבית עלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר אחריו הורים, שני אחים ואחות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.

על מצבתו נכתב המשפט "יהודי גאה בארץ הקודש היא ארץ ישראל".

ספדה לו אימו: "עילאיצ'וק נשמה שלי, מה שלומך ילד אהוב שלי? איך העולם החדש שלך? טוב לך שם? האם אוהבים אותך שם כמו שאנחנו אוהבים אותך?

עילאי, ביקשו ממני לומר דברי פרידה. איך בכלל אני אמורה להיפרד ממך, ילד יפה שלי? איך אפשר לקבל את זה שאנחנו ההורים צריכים להספיד את הבן שלנו? איך אנחנו יכולים לקבל ולהשלים עם זה שאין אותך יותר? איך בכלל נוכל להמשיך את חיינו בלעדיך עילאיצ'וק? איך לא נראה שוב את החיוך הכובש שלך? איך אפשר שלא להתגעגע לאהבה שלך, לחיבוקים האוהבים שלך, לזה שהיית הדבק של כולנו כמשפחה?

איך נמשיך את הטיולים המשפחתיים שלנו בלעדיך? מה עם השמחות והאירועים המשפחתיים – מי ירקוד בפני סבתא עם המקל שלה רק כדי לכבד ולשמח אותה? מי יעזור לאבא לבנות את הבית על העץ שתכננתם לעשות ביחד? מי יכין לנו את השקשוקה הטעימה והמתקתקה עם הקפה השחור בטיולים הרבים שלנו בטבע? מי ידחוף אותנו למטרות ולמשימות? מי יארגן לנו סרט משפחתי עם פלטת ירקות ופירות כמו שאהבת? מי ישיר לנו שירים בשולחן השבת בלהט ובשמחה מדבקת?

מי יחבק את אבא חיבוק של גבר ויתכנן איתו ביחד חופשות משפחתיות? מי יציק ליעל וביחד עם זה יחבק וידאג לה במיוחד בתקופת השירות הצבאי? מי ייאבק עם שילה ויתגלגל איתו על הרצפה עד לאובדן כוחות, רק כדי שיידעו מי הגדול בבית? מי יכין לנבו תוכנית אימונים, ישחק איתו כדורגל וביחד עם זה יחטיף לו כאפה אם לא יאכל? מי יכין איתי ארוחות שבת ויעזור לי לנקות את הבית?

אני אתגעגע לשיחות איתך, לסודות הקטנים שלנו. לטוב הלב שלך, לאהבה האינסופית שלך, לרכות ולעוצמות שלך בו זמנית, לחיבוקים הארוכים והעוטפים בחום ואהבה שלך, לעיניים הטובות שלך. לחיוך המתוק והכובש שלך, לאישיות המיוחדת שלך עילאי, למי שהיית ותישאר בליבנו ואיתנו תמיד.

עילאי, תראה סביבך כמה אנשים באו ללוותך בדרכך האחרונה, כמה אתה אהוב ובלב של כולנו, איזו חותמת השארת בחייך הקצרים. כמה אהבה פיזרת, ילד שלי אהוב".

בהספדה פנתה אחותו יעל אל הנוכחים: "יש לי בקשה קטנה מכם. בקשה שתעשה לעילאי נחת בלב. בקשה שתגרום לעילאי להמשיך את מטרותיו ופועלו בחיים. בקשה שתגרום לו להמשיך לחיות בינינו.

אני מבקשת מכם, מכל אחד מכם, לקחת מעילאי משהו קטן שהוא האמין בו. משהו קטן שיוביל אותנו להיות הכי טובים שרק אפשר.

אתם יכולים לקחת על עצמכם את הגאווה להיות יהודי, אתם יכולים לקחת על עצמכם את אהבת הארץ והתהלכות בכל שביליה, אתם יכולים לקחת על עצמכם לאהוב כל אדם באשר הוא ובדיוק איך שהוא, אתם יכולים לקחת על עצמכם לדחוף את הסובבים אתכם להיות הכי טובים שרק אפשר, אתם יכולים לקחת על עצמכם את מידת הענווה, מידת הסבלנות, מידת השמחה, מידת הזריזות, מידת הנדיבות, מידת האמת או יראת שמים טהורה, אתם יכולים לקחת על עצמכם לחייך מכל הלב כמוהו, תמיד, או לאהוב ולכבד את ההורים כמוהו, או לדאוג לכולם לפני שתדאגו לעצמכם, אתם יכולים לקחת על עצמכם את שמחת החיים התמימה והטהורה שלו, אתם יכולים לקחת על עצמכם לרדוף אחרי אתגרים ולהשיג מטרות בעבודה קשה או לרדוף אחרי עשיית מצוות ואהבת התורה, אתם גם יכולים לקחת על עצמכם לעשות הכול כדי להגן על עם ישראל וארץ ישראל שהקריב את חייו למענם.

אבל הכי חשוב, שנהיה הכי טובים שרק אפשר ונעשה רק טוב. עילאי סומך עלינו".

ספד לו ראש מכינת מעוז: "כתבתי לך ביום גיוסך: 'עילאי היקר ... עלה למעלה עלה יש בך כנפי רוח'. ואתה עלית ועלית ולא הפסקת לטפס הכי גבוה, עלית לכיסא הכבוד, לסיירת של הקדוש ברוך הוא, שאין ברייה יכולה לעמוד במחיצתם. עלית כדי להמשיך לשמור עלינו מלמעלה ולהמשיך לעבוד קשה בשביל תקומת ישראל בארצו ומדינתו, יחד עם כל גיבורי ישראל שמסרו נפשם על קידוש השם ... משפחת צעיר האהובה ... אתם חלק ממשפחת מעוז ואנחנו תמיד איתכם ובשבילכם. נתגעגע מאוד, נלך לאורו של עילאי אהובנו, ונזכה להיות ראויים לצוואתו 'להיות הכי טובים שרק אפשר ולהיות יהודים גאים בארץ הקודש היא ארץ ישראל'. תהא נשמתך צרורה בצרור החיים".

בחודש אלול תשפ"ד (ספטמבר 2024) נחנך במכינת מעוז לוד חדר לימוד, "ובלכתך בדרך", לעילוי נשמתו של עילאי. במכינה החליטו חבריו להקים לזכרו על גג המבנה מגן דוד מואר ענק, סמל לאהבתו לארץ ישראל ועם ישראל שמת למענם.

לכבוד יום הולדתו העשרים ואחד נפתחה במאהל הגבורה בירושלים עמדת התרמת דם לזכרו.

במלאת שנה לנפילתו נחנך בחוות הצאן קידר מצפה על שמו, המספר את סיפור חייו ונפילתו. מהמצפה אפשר להשקיף על נופיו המרהיבים של מדבר יהודה, ובסמוך לו נמצא בור מים עתיק. כן נבנה מצפה לזכרו במושבה מגדל, בה גרים רבים מבני המשפחה.

עילאי מונצח במיזם "למלא את החלל" – מיזם חברתי המחבר בין זכר הנופלים למעשים טובים, מאפשר לבחור מעשה טוב של חלל וכך להמשיך בדרכו. אחדים מהמעשים של עילאי המוצעים במיזם הם להיות אדם טוב יותר, להיות נדיב כלפי האחר, להאיר פנים ולעשות מעשה שקשור באהבת הארץ.

חברת "ronysjewelry" הוציאה לזכרו שרשרת עם תליון שבו חרוטה בצד אחד תמונתו ובצד האחר חריטה בכתב ידו "תמיד איתך".

בבית ספר לקומנדו הוקם קיר זיכרון לנופלים מבית הספר, בהם עילאי.

לזכרו הוקם עמוד הנצחה באינסטגרם, "remember_ilai_zair".

.